הסטודיו
לוי צייגר הוא מעצב, צורף ומשבץ שמייצר את התכשיטים בעצמו. הוא חושב על הצורה, על המבנה, על האופן שבו התכשיט יושב על הגוף ואיך הוא זז, ואז בונה ובודק עד שהרעיון עובד כתכשיט.
איך הוא עובד
כל עיצוב מתחיל בקו ובשאלה. איך הוא מונח על הגוף, איפה הוא אוחז את האבן, ואיך הוא מרגיש אחרי יום שלם של ענידה?
אחר כך הרעיון צריך להפוך למבנה שאפשר לייצר באופן אמין. לוי בונה ניסיונות, עונד אותם, מתקן ובונה שוב, עד שהצורה והבנייה עובדות יחד.
הדרך
זה התחיל בבית, בחדר השינה. לוי עבד ליד שולחן קטן, קם לנוח על המיטה, וחזר לעבודה.
היום הסטודיו נמצא בבורסה ברמת גן, בחלל ששימש מלטשה במשך כ־30 שנה. הוא עדיין הופך אותו, צעד אחר צעד, לסטודיו משלו.
מה נכנס לתכשיט
תכשיטים, כמו חיים, לא מתחילים מלוטשים. הדרך, הבחירות והעבודה נכנסות כולן לתכשיט.
הסטודיו חוגג עצמאות מחשבתית ונשים חזקות. תכשיט יכול לשמור זיכרון, או להזכיר בשקט למי שעונדת אותו את הכוח שלה.
הדרך
יש שיודעים את הדרך שלהם. ויש שמוצאים
את שלי מצאתי מתוך עשייה במסע, חתיכה אחר חתיכה
גדלתי בירושלים
העשירי מתוך ארבעה עשר אחים
בבית עם תשובות ברורות לכל שאלה
בגיל 18 יצאתי עם שקית בגדים והתחלתי לשאול את השאלות שלי
השנים שאחרי לקחו אותי מהצבא לקנדה, משם למקסיקו ובחזרה
לאוטו קראוון, ונסיעה מחוף לחוף בין רמת הגולן לאילת. שנתיים של קורונה, יצירה, אומנות, והטבע, קיבלו את מרכז הבמה
ובהפוגה בין מחלה למלחמה
מצאתי את עצמי בשולחן הלימודים, משבץ יהלומים ראשונים של חיי
לא תכננתי להיות צורף. תכננתי ללמוד
ליצור, ולגעת בחיים עצמם בזה הרגע
התכשיטים היו הדבר שהחזיק את הכל ביחד
זהב לא משקר. הוא לוקח בדיוק מה שאתה נותן לו, סבלנות
עיינים, ידיים, ,תנועה ותכלית
אני משבץ יהלומים, מעצב ומגמר כל תכשיט בסטודיו שלי בבורסה, רמת גן
לא כי זה יעיל. כי אני לא יכול אחרת
האנשים שמגיעים אליי לא רק קונים תכשיט
הם מסמנים רגע, תחושה, גרסה של עצמם שמגיעה לה חגיגה
לפעמים הם יושבים כאן, ממש ליד שולחן העבודה שלי
ורואים אותי דופק בפטיש, מדליק באש, מעצב את הטבעת שלהם מולם
הם יוצאים מכאן יודעים איך היא נולדה
וזה משנה את מה שמרגישים כשעונדים אותה
בשביל זה אני כאן
בואו לראות את העבודה. הסטודיו פתוח